לוינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

רקע כללי

1.התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, וזאת בגין ארוע חריג מיום 14.12.05.

לאחר שדחה הנתבע את התביעה, הגיש התובע את התביעה שבפנינו.

2.במסגרת ההליכים המוקדמים הסכים הנתבע להכיר בקיומו של אירוע חריג והצדדים התבקשו לנסות ולהגיע להסכמה על העובדות.

3.ביום 17.3.11 הוגשה לתיק הצעת עובדות מטעם הנתבע.

בהצעת העובדות בקש הנתבע כי בעובדות יודגש, בין היתר, כי האירוע כלל חילופי דברים קשים בטלפון, התרגזות וצעקות. כי התובע הסתובב יומיים (חמישי ושישי) עם תחושה של צרבת חזקה, בשבת 17.12.05 הרגיש חולשה אך נסע לבקר את הבן בצבא ובדרך חזרה הרגיש מאוד לא טוב ופנה לבית חולים.

4.הצעת העובדות של הנתבע התבססה, ככל הנראה, על הודעתו של התובע לחוקר המל"ל מיום 13.5.09, שם טען התובע כי הסתובב כמה ימים עם תחושה של צרבת חזקה מאוד, חשב שזה יעבור ולא התייחס לכך. התובע נשאל מתי הופיעו הצרבות והשיב כי אינו זוכר בדיוק אך לא באותו הרגע של האירוע.

5.במקביל להצעת העובדות, הוגשה לתיק בית הדין ביום 17.3.11 הודעה על עובדות מוסמכות חתומות על ידי שני הצדדים (מטעם הנתבע חתום עו"ד אחר מזה החתום על הצעת העובדות מטעם הנתבע שהוגשה באותו היום ממש).

בהודעה זו אין אזכור לנושא הצרבת וצוין כי "מועד הופעת הכאבים הינו כאמור בחומר הרפואי".

6. על יסוד העובדות המוסכמות, מונה פרופ' קרן כמומחה יועץ רפואי, וחוות דעתו ניתנה ביום 1.7.11.

בחוות הדעת ציין המומחה, כי:

"במקרה של התובע לא קיים אזכור של מיחושים כלשהם ממועד האירוע החריג ועד הופעת הסימנים הראשונים של האוטם...לפחות 48 שעות לאחר האירוע החריג. אני נוקט במינוח "תלונות או מיחושים כלשהם" בהתחשב בעובדה שתחילתו של תהליך תעוקתי, היכול להסתיים באוטם... אינה חייב להתבטא תמיד בצורת כאבים בחזה... על פי המסמכים הרפואיים, מופיע רישום המעיד על מועד תחילת הכאבים, ובשום מסמך לא תועד כי תחושות כלשהן (כגון חולשה, קוצר נשימה וכו') פקדו את התובע בזמן כלשהו לפני תחילת הכאבים. לפיכך, במקרה של התובע, בין האירוע החריג בעבודתו... ועד למועד תחילת הכאבים כפי שדווח על ידו בבית החולים, חלפו מעל ל – 48 שעות... פרק זמן שכזה בין האירוע להופעת הסימנים הראשונים אשר החלו את תהליך האוטם... גם אם אינו מנתק כשלעצמו לחלוטין אפשרות של קשר זמני בין האירוע החריג לאוטם, הוא מחליש אותו ביותר".

מסקנת המומחה הייתה כי השפעת האירוע החריג על האוטם בנסיבות העניין הייתה שולית, מזערית ובלתי משמעותית.

7.התובע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, וחלקן הותרו.

המומחה שלל בתשובותיו את האפשרות כי התובע סבל מ"אוטם שקט" המאובחן בדיעבד, זאת לאור הופעת הכאבים בחזה קודם להגעתו למיון.

8.לאחר קבלת תשובות המומחה ביקש התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות. בבקשתו, ביקש לשאול האם תחושת צרבת חזקה הינה בין "התלונות או המחושים" היכולים לייצג תחילתו של אוטם או תעוקה שהובילה לאוטם, וכן ביקש, כי המומחה יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בהנחה שהתובע סבל מתחושת צרבת חזקה במשך יומיים לאחר האירוע ובטרם האבחון.

9.הנתבע התנגד לבקשה, ובהחלטה מיום 22.4.12 התבקש המומחה להשיב, האם תחושת צרבת יכולה לייצג תחילתו של אוטם.

השאלות הנוספות לא הותרו מן הסיבה ש"לא נקבע בעובדות המוסכמות ובהחלטת בית הדין כי התובע סבל מצרבת, טענה זו אינה מגובה אף בחומר הרפואי".

10.תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה הייתה, כי צרבת חזקה אכן יכולה להיות ביטוי של תחילת תעוקה או התקף לב.